יוגה - תרגול משנה חיים 

יוגה - תרגול משנה חיים
  על ההשפעה של תרגול יוגה על חיי היומיום  

ידוע שיוגה מחזקת את הגוף ועובדת על גמישות ותנועתיות, אבל ידעתם שתוך כדי התרגול על המזרן אנחנו עושים עבודה פנימית, לפעמים בלי לשים לב בכלל, שמשפיעה על כל מהלך החיים שלנו?

ביוגה קוראים לזה התרגול שמעבר למזרון.

חמלה.

על המזרון אנחנו לומדים (ולומדות) לא לפגוע, קודם כל בעצמנו - כי התרגול לא אמור להכאיב או לגרום לכאבים במפרקים או בגב לטווח קצר או ארוך, אז האימון הופך לתרגול בגבולות של הגוף שלנו, באופן שמיטיב איתו לאורך זמן. עקרון אי הפגיעה שנקרא ביוגה אהימסה הוא חלק מהיאמות והניאמות שהן שני החלקים הראשונים מתוך שמונת אברי היוגה, מכוונות אותנו לחיים עם תודעה שקטה בהנהגות כלפי עצמנו וכלפי הסביבה, אבל זה נושא אחר. אהימסה היא היאמה הראשונה, אחרי שהיא מופנמת בהתייחסות לגוף שלנו  נראה את אותו העקרון מתפשט גם כלפי הסביבה הקרובה והרחוקה - פתאום קל לי יותר לכבד את המתרגלות האחרות שצריכות קצב איטי יותר ומוצאת את הדרכים (בהדרכת המורה) להקל על עצמי או להעמיק בתנוחה, בלי שזה יבוא על חשבון המתרגלות האחרות. בלי לשים לב תרגלתי פה חמלה.

בשלב הבא החמלה ואי הפגיעה יעברו הלאה לחיים, נשים לב שכשמשהו לא מצליח לנו אנחנו יותר טובות עם עצמנו, כשאנחנו צריכות לנוח ניקח קצת מנוחה. כשאנשים אחרים מגיבים באופן שלא נעים לנו, פוגעים בנו, נדע לא להפגע, או לפחות נראה את הכאב שמאחרי הצורך לפגוע, ונגלה חמלה.

התמדה ואי-הצמדות.

האימון מכה שורש כשהוא נעשה כראוי, בהתמדה ולאורך זמן (סוטרות היוגה של פטנג׳לי 1.14)

על פי קרישנהמצ׳אריה ועל פי תלמידו א.ג מוהן לתרגולים צריכה להיות התחלה אמצע וסוף, והם צריכים להוביל אותנו למטרה מסויימת שמיטיבה איתנו, מצד שני אנחנו צריכים לתרגל בהתמדה והתמסרות ללא הצמדות לתוצאה: אבהיאסה וריארגיה (סוטרה 1.13).

כל זה מלמד אותנו התמסרות לתהליכים - להתמיד, לאהוב כל רגע בתהליך, להשלים עם מה שאנחנו לא אוהבות ולא לוותר רק בגלל שקשה, לשמור עין אחת על המטרה בלי להיות אובססיבית לתוצאה, לתת לתהליך להיות תהליך, ופשוט לעשות את הכי טוב שלנו בכל רגע נתון.

התבוננות.

מעבר לכל דבר היוגה נותנת לנו אולי את המתנה הכי גדולה - ההתבוננות. היא עוזרת לנו להאט את הקצב, לשים לב למעברים, לתגובות האוטומטיות, למעגלי הגירוי-תגובה - vrtti samskara chakra. על המזרן אנחנו שמות לב לתנוחות שפחות נעימות לנו, אלה שמעוררות בנו רגשות של התנגדות, אולי אפילו של כעס, אנחנו לומדות לשים לב לרגשות שעולים ולא לתת להם להשתלט עלינו, אלה לשמור על שקט פנימי ולהמשיך בתרגול, כי הוא טוב לנו, כי אנחנו יודעות (ויודעים) שהוא יתרום לבריאות ולרווחה הכללית שלנו. אז אנחנו נושמות איפה שקשה ולא נעים, וממשיכות בתרגול. וכך גם בחיים - בדיוק כמו שאנחנו מתבוננות ברגשות שעולים ובדפוסי התנועה וההתנהגות שלנו שעולים כתגובה אל אותם הרגשות בתרגול על המזרן, נתחיל להתבונן ולשים לב לרגשות שעולים בנו רגע לפני שהם משתלטים עלינו, לתגובתיות האוטומטית שמתעוררת בנו בעקבות הרגשות האלה ולדפוסי ההתנהגות שעוקבים. בדיוק כמו על המזרן, ההתבוננות הזו תאפשר לנו להגיב מתוך כוונה ומתוך הבנה של מה טוב לנו ופחות מתוך תגובתיות אוטומטית.

כל אלה היו רק נקודות בודדות מתוך המסע השלם שנקרא תרגול יוגה והדרך שבה התרגול הפשוט על המזרן הופך, כאשר נעשה כראוי, בהתמדה ולאורך זמן, יכול לפרוץ את גבולות המזרן ולשנות את החיים של כל מתרגל ומתרגלת.